<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוחנן בן זכאי</h1>
<h2>דף נד:</h2>
ועוד תנן [ירושלמי מע"ש פ"ה מ"ב] כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד וכו', עד אמרו לו כבר נמנו עליך חביריך והתירוהו. פירוש בפדייה. דבזמן בית המקדש כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות [עשו כן]. ובירושלמי דמסכת מעשר [פ"ה ה"ב] דלא התקינו אלא בענבים. ולישנא הכי משמע דקתני כרם רבעי, ומשום נסכים. ופירש רבינו יצחק בן אשר הלוי, דנראה לו שאף במעשר שני היתה תקנה זו, דהא גמרינן [קידושין נ"ד ע"ב] כרם רבעי קדש קדשים ממעשר לכמה דברים, בין להעלותו לירושלים ובין לענין פדיה. ואמאי לא נגמר נמי להא מילתא. ואני הסודר סדר זה חוכך בזה, דאין משמע כי אם דוקא בכרם רבעי. דהא כרם רבעי גמרינן ממעשר, והוה ליה לתנא לאשמועינן בדבר הנוהג בכל שנה ושנה לבד משנה שלישית ושישית, ואמינא דה"ה לכרם רבעי. דהא יליף כרם רבעי ממעשר. ואי נמי כיון דלאו דאורייתא הוא אלא תקנה בעלמא, אם אף במעשר שני [היתה] תקנה זו צריכה להשמיענו שניהם. השתא דלא קתני אלא כרם רבעי, דוקא הוא ולא מעשר [שני]. והטעם לפי שאין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה. ואין בכל שנה חוץ משלישית ושישית אדם יכול להעלות ענביו לירושלים. אבל כרם רבעי שאינו נוהג אלא לאחר ארבע לנטיעתו יכולין לעמוד בה כיון דלא היה נוהג עוד באותו הכרם. ועוד תניא התם [ר"ה ל"א ע"ב] מעשה ברבי אליעזר שהיה לו כרם במזרח לוד וכו', עד ושאר כל האילן של נטע רבעי, דהיינו חוץ מן הכרם הרי הוא כמעשר שני. ש"מ דכל מעשר שני אפילו כרם רבעי נפדה אפי' סמוך לירושלים, דאי כרם דמעשר שני עולה בענבים הכי בעי למיתני "ושאר כל האילן נפדה סמוך לירושלים". דהיינו בין מעשר שני בין כרם רבעי.
